הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פאייז ואח'

פסק דין

זוהי תביעה ותביעה - שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה מיום 16.10.10.

הנהגת מטעם התובעים העידה כי יצאה מתחום החנייה, עברה את כל המכוניות, ומצד ימין שלה עמד רכב הנתבעים. כאשר היא כבר חלפה על פניו, הנהג פתח את הדלת האחורית של ארגז המטען ופגעה ברכבה בדלת אחורית. לדבריה, היא נסעה לאט, במהירות של כ - 10-15 קמ"ש, ופתאום שמעה מכה. לאחר שיצאה מרכבה ראתה שהדלת של רכב הנתבעים פתוחה . היא לא יכולה היתה להזיז את רכבה מאחר והוא היה תקוע חזק.

הנתבע 1 העיד כי היה בקניון עם בני משפחתו לקניות. בשלב מסוים הביא את הרכב כדי להעמיס את הקניות, כאשר בני משפחתו מביאים לו את הקניות ומניחים על המדרכה. הוא ניגש לדלת האחורית, פתח את הדלת של הארגז כדי להעמיס, וברגע שהסתובב הבחין ברכב שכבר נכנס בדלת האחורית של הארגז.

מעיון בתמונות הרכבים שהוצגו לבית המשפט עולה כי ברכב הנתבעים דלת אחורית גדולה של ארגז המטען, הנפתחת כלפי חוץ. מדובר בדלת גדולה מאוד שלא ניתן שלא להבחין בה כאשר היא פתוחה.

לפי עדויות הנהגים ולפי מוקדי הפגיעה ברכבים עולה שאם הדלת ברכב הנהתבעים היתה נפתחת כדי 90 מעלות לכל היותר, הרי שהתאונה לא היתה אמורה להתרחש שכן במקרה כזה מצויה הדלת על אותו מישור עם דופן רכב הנתבעים. המסקנה המסתברת היא כי התאונה ארעה כאשר הדלת היתה פתוחה לרווחה הרבה יותר.

מעדותו של הנתבעת 1 עולה כי למעשה הוא לא ראה כלל את רכב התובעים ועל כן לא נסתרה עדות הנהגת כי התאונה היתה לאחר שכבר היתה בתנועה. לא התרשמתי כי הנתבע ידע וראה מהיכן בא רכב התובעים ועדותו בעניין זה היתה רצופה הנחות והשערות שמשקלן נמוך. בהקשר זה יש לציין כי על אף שהשרטוט בהודעה שמסרה נהגת התובעים לחברת הביטוח שונה מהמתואר בעדותה, הרי שבחקירה החוזרת והן מהאמור בטופס ההודעה עולה כי מדובר בהודעה טלפונית, כך שיש להעדיף את עדותה על פני ההודעה, שייתכן שלא העבירה לכתב בצורה נאמנה את אשר סיפרה הנהגת.

הנתבע העיד כי פתח את הדלת וברגע שסובב את הגב להרים את שקיות הקניות הדלת נפגעה. יחד עם זאת הוא לא ידע לומר כמה הדלת נפתחה, ומכאן שאין הוא יכול להעיד בוודאות כי פתח את הדלת באופן שלא יסכן נהגים אחרים או שלא תחרוג לנתיב בו נסעה הנהגת. המסקנה היא כי הוא פתח את הדלת בלי להחזיק בה והיא נפתחה לנתיב נסיעת רכב התובעים באופן פתאומי וגרמה לנזקים.

ברי כי אם הדלת היתה פתוחה כפי שטען הנתבע 1 הרי שאין זה סביר והגיוני כי נהגת התובעים לא היתה מחבינה בדלת הפתוחה, שכן מדובר בדלת גדולה מאד. אם אכן היתה מבחינה בדלת הפתוחה ומחליטה בכל זאת לנסוע הרי שמצופה היה כי הפגיעה ברכב התובעים היתה כבר החל מחלקו הקדמי של הרכב. אולם, במקרה זה ניכר לפי התמונות כי הפגיעה היא מסוף הדלת האחורית ימנית אל הכנף האחורית ימנית. יש בכך ללמד כי הפגיעה ארעה לאחר שכבר מרבית רכב התובעים חלף על פני רכב הנתבעים.

נסיבות התאונה מתיישבות עם המסקנה כי רכב התובעים היה בנסיעה בנתיבו, וכי הנתבע פתח את הדלת האחורית אך לא החזיק בה ולא שם ליבו לנתיב הנסיעה שבצד רכבו מאחר שהיה עסוק בהעמסת הקניות. כתוצאה מכך נפתחה הדלת לרווחה לעבר נתיב הנסיעה ללא השגחה ופגעה בפתאומיות ברכב התובעים בעודו חולף על פני רכב הנתבעים.

לאור כל הנאמר לעיל אני מקבל את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו לתובעים סך 6,971 ₪ (בגין הפסד הנחת העדר תביעות אני פוסק בגין שנה אחת בלבד, כפי העולה מהאישור שצורף) בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום, ובתוספת אגרה ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק ושכ"ט בשיעור 17.5% ולא פחות מ – 1,200 ₪.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ג, 25 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: